מדריך למורה יחידה 18

בבא מציעא פרק ו משנה ח
המעביר חבית ממקום למקום

מערך שיעור מוצע

זמן הוראה מומלץ: שני שיעורים

א. מקרא מפה: הגדרת שבועת השומרים בעזרת סיפור.

ב. צעד ראשון: קריאת המשנה ודיון במקרה בעזרת דוגמה רלוונטית (סחיבת מערכת הגברה).

ג. לומדים את השטח: שימוש בציר להבנת הדעות במשנה.

ד. צועדים ביחד: לימוד בחברותות של הגמרא על תקנת חכמים.

ה. איסוף במליאה ודיון במטרה של תקנת חכמים.

ו. מרחיבים את המבט: קריאת הסיפור במשותף ודיון בערך ובחובה בנהיגה לפנים משורת הדין כל אחד לפי רמתו.

ז. הגעת ליעד: עבודה בקבוצות לסיכום שלוש המשניות האחרונות.

תוכן

משנה זו עוסקת בסבל ששבר חבית תוך כדי שהעבירה. הסבל, כמו האומן, נחשב לשומר. האם הוא חייב בתשלום על החבית? אם מדובר
במקרה של אונס גדול – הדין ברור, הוא פטור. אם מדובר במקרה של רשלנות ברורה – הדין ברור, הוא חייב. מהו הדין במקרי הביניים –
הסבל לא התרשל, אך היה יכול להיזהר יותר ולמנוע את הנזק? במקרה זה דנה המשנה שלפנינו.

לפי תנא קמא – שני סוגי השומרים נשבעים ונפטרים. רבי אליעזר מקבל זאת להלכה משום שכך המסורת, אך תמה על כך, משום שלפי
דין תורה שומר שכר חייב במקרים כאלו משום שאינם אונס גדול (ודומים יותר לגניבה ואבידה) ואילו שומר חינם, אמנם פטור ברוב
המקרים, אבל גם הוא במקרה של רשלנות חייב. הגמרא מתרצת את תמיהתו של רבי אליעזר בכך שמסבירה שאמנם נכון הוא שמדין
תורה שומר שכר חייב, אך השבועה המופיעה בדברי תנא קמא היא תקנת חכמים כדי למנוע הימנעות של אנשים מלעבוד בסבלות.

הערה: למשנה זו ישנם פירושים נוספים. פירוש פשוט יותר אך שלא נפסק להלכה הוא שהשבועה אמנם תקנת חכמים היא, אך השומר לא
נשבע שלא פשע (שלא התרשל) אלא נשבע שלא שבר את החבית בכוונה, יוצא מזה שהמשנה עוסקת גם במקרים שבהם מעביר החבית
התרשל בהעברתה, ואז אין צורך להפריד בין שומר חינם לשומר שכר (שהרי גם שומר חינם חייב בדין תורה במקרה של רשלנות). פירוש
זה, כפי שנאמר, לא נפסק להלכה ולא מסתדר עם הסיפור המובא בהמשך היחידה. על כל פנים מדובר במשנה מורכבת להבנה.

לקריאה נוספת על שבועה בבית דין בימינו אפשר לקרוא באתר ישיבה.

מבנה

באופן יוצא דופן התלמידים לא מתבקשים להתייחס למבנה המשנה. זאת מכיוון שהבנת המשנה מורכבת, ונראה לנו שהתייחסות למבנה
לא תועיל, בעיקר משום שדעת רבי אליעזר כתובה בצורה יוצאת דופן וקשה להבנה.

יחד עם זאת אפשר לשאול את התלמידים שאלות פשוטות כמו – כמה דעות במשנה ומי התנאים המופיעים במשנה.

הצעות הוראה, המחשה ויישום

א. הסבר שבועת השומרים: שימוש בסיפור כדי להדגים את מקום השבועה: יונתן ביקש מרועי שישמור לו על הגיטרה שלו בזמן שהוא
עורך סידורים סמוך לביתו. כאשר יונתן חזר רועי התנצל – בזמן שישבתי ועבדתי במחשב שמעתי פתאום רעש והגיטרה נפלה בפתאומיות
מהמקום שהנחת אותה ונסדקה. ליונתן הסיפור היה נראה קצת מוזר – הנחתי את הגיטרה בצורה מאד בטוחה, איך זה יכול להיות שהיא
נפלה? אתה בטוח שלא נגעת בה והנחת אותה בצורה לא בטוחה?' 'לא נגעתי בה' השיב רועי. יונתן התקשה לקבל זאת. 'לא הייתי מניח
את הגיטרה היקרה שלי בצורה לא בטוחה, אני כמעט בטוח שמישהו הזיז אותה או התעסק איתה'. – לאחר הסיפור לשאול: מה דעתכם?
כיצד זה יוכרע? כדאי לכוון את התלמידים לראות את המורכבות – מצד אחד רועי הוא שומר חינם, ועשה טובה לחברו כאשר התנדב
לשמור לו על הגיטרה. מאידך, אם הוא פשע – כלומר לא שמר כראוי על הגיטרה, אולי אפילו ניסה לנגן בה מתוך סקרנות ואז השיב אותה
לא כראוי – הוא חייב. אבל כיצד ניתן לדעת, הרי אין עדים? התורה קבעה שההכרעה תהיה על ידי שבועה. רועי יישבע בשם ה' שהוא
שמר על החפץ כראוי ולא השתמש בו – ואז יהיה פטור.

כדאי להקדים לקריאת המשנה את ההסבר על שבועת השומרים, ולהדגיש שהמשמעות של דין 'יישבע' היא שהשומר פטור לאחר שבועה.
כך, רק לאחר שלמדו זאת, התלמידים יוכלו להבין למה הכוונה במשנה בדין 'יישבע'.

ב. שימוש בציר שבין פשיעה לאונס להבנת כל מהלך המשנה:

לאחר קריאת המשנה לשאול: מהו המקרה שבו מדובר? "המעביר חבית ממקום למקום ושברה" – כדאי לדבר על דוגמה רלוונטית
לתלמידים כמו אדם שסחב מערכת הגברה יקרה
כדי לסדר אותה לאירוע. כעת לשאול? בכוונה? בטעות? הסבל התרשל או לא
התרשל?

לצייר על הלוח את הציר המופיע בחוברת, כשבצד אחד פשיעה ובצד השני אונס. על גבי ציר זה נוסיף מידע לאורך הלימוד. כעת לשאול:
באיזה מקרה ברור שהשומר חייב? (פשיעה) באיזה מקרה ברור שפטור? (אונס) לסמן חייב ופטור מתחת לציר. מה קורה בתחום שבין
לבין?

כעת להזכיר ששומר שכר פטור רק במקרה של אונס גדול. כלומר – שומר שכר לפי דין תורה חייב. מה עם שומר חינם? שומר חינם פטור
בכל מקרה ששמר כראוי. כלומר במקרי הביניים הוא יהיה פטור.

זה הזמן לקרוא שוב את דברי תנא קמא ולסמן אותם מתחת לציר – לפי תנא קמא שני השומרים פטורים. לסמן. אם התלמידים לא ישאלו
מעצמם כדאי להזמין אותם לשאול שאלה: איך זה יכול להיות? הרי אנחנו יודעים ששומר שכר חייב! כדאי לעבות את השאלה מתוך
'החיים' כמו הדוגמה הבאה: "מה, אז סבל שלקח עבורי משהו, לא הקפיד כמו שצריך על הסחיבה, היה יכול להתאמץ יותר, והוא יהיה
פטור? אתם יודעים כמה עלתה לי מערכת ההגברה הזאת? הוא היה צריך להיזהר הכי הרבה שיש, בשביל זה שילמתי לו!!" אז איך תנא
קמא אומר שפטור אחרי שבועה???

בשלב הזה לעבור לקריאת דברי רבי אליעזר ולומר שזאת בדיוק תמיהתו של רבי אליעזר. להסביר שגם הוא קיבל זאת להלכה, אבל הוא
תמה. נשים לב כי אין משימה בחוברת על ההסבר לתמיהתו של רבי אליעזר ויש לדון בה בכיתה.

לאחר לימוד הגמרא שמסבירה שמדובר בתקנת חכמים (בחברותות במשימה 3 או במליאה) להוסיף לציר שעל הלוח את המילים דין תורה – במה
שסימנו ראשון, ותקנת חכמים במה שסימנו לפי דברי תנא קמא. אפשר לסכם ולומר שדברי תנא קמא מבוססים על תקנת חכמים, ורבי
אליעזר מתבסס על דין התורה בתמיהתו.

%d7%91%d7%91%d7%90-%d7%9e%d7%a6%d7%99%d7%a2%d7%90-%d7%95-%d7%97

ג. סיכום הדינים בטבלה במחברת בעבודה עצמית או כחלק מלימוד החברותות

מקרה א: הפועל פשע – התרשל מאוד במלאכתומקרה ב: הפועל עבד בצורה זהירה, אך יכול היה להיזהר עוד יותר ולמנוע את
שבירת החבית
מקרה ג: הפועל לא יכול
היה למנוע את שבירת
החבית
 

חייב לשלם

(גם שומר חינם וגם שומר שכר)

שומר חינםשומר שכר 

פטור מתשלום

(גם שומר חינם וגם שומר שכר)

דיני שומרים מהתורהנשבע שלא פשע
(התרשל מאוד) ופטור
חייב
תקנת חכמיםנשבע שלא פשע
(התרשל מאוד) ופטור
נשבע שלא פשע
(התרשל מאוד) ופטור

ד. (משימה 4) קריאת הסיפור מהגמרא ודיון בו: כדאי לקרוא את המקור לאט, וכאשר רבה בר בר חנן שואל 'כך הדין?' לעצור ולשאול את
התלמידים מהי התשובה. לפי הדין – הסבלים חייבים, ששברו בפשיעה את החבית. לפי זה יוצא שהחזרת הגלימות אינה הדין, כי אז רבה
מוותר על תשלום החבית. בשלב השני – ודאי שזה אינו הדין לשלם להם עבור העבודה. אז למה רב אומר שכך הדין? מכאן להגיע לדיון
על החובה לנהוג לפנים משורת הדין, איש לפי מעלתו.

להעמקת הדיון ניתן להביא את דברי הגר"א:

מדוע רב לא השיב לרבה בר רב חנן בפעם השניה באותו פסוק: "למען תלך בדרך טובים" אלא המשיך את חלקו השני של הפסוק:
"ואורחות צדיקים תשמור"? "טובים" הם המטיבים לבריות, ו"צדיקים" הם המגדילים לעשות, ומטיבים אף עם הרשעים. לכן נאמר "דרך
טובים", מפני שדרך היא מקום רחב, והיא דרך לרבים. אבל הנהגת הצדיקים, הנהגה ליחידים היא, ולכן נאמרה בלשון "אורחות צדיקים",
מפני ש"אורח" הוא מעבר צר.
ובזה רמז רב, שאכן לשלם שכרם אין זו הנהגה לכלל המון העם, אלא לצדיקים כמותו [הגאון מוילנא, הגר"א, בספר דברי אליהו].

ה. כדאי לתת בסוף השיעור הזה זמן לחלוקה לקבוצות ולעבודה קצרה על משימת הסיכום. משימות הסיכום נותנות ערך מוסף ללימוד
ומעניקות לתלמידים הסתכלות רחבה ומעמיקה יותר על הנלמד. כפי שנכתב במבוא למורה – שילוב משימות הסיכום בהערכה לתלמיד
מוסיפות למוטיבציה של התלמידים לבצע אותן ברצינות. בשיעור הבא ניתן לעשות חזרה למבחן באמצעות ההמחשות שהתלמידים בצעו,
ואף לערוך דיון על המסר שהתלמידים לוקחים מהלימוד לחיים שלהם (כדאי לבקש מהם לכתוב זאת ולהגיש).

הפנמה / ערכים

ביחידה זו כמה נושאים ערכיים מהותיים:

  1. השבועה – לשם מה נועדה שבועה ומתי יש להשתמש בה (אך ורק במקומות שהתורה וחכמים מורים לנו)
  2. תקנת חכמים בדין זה – חכמים תיקנו דין שונה משל דין תורה כדי שלא יהיה מצב שאנשים יימנעו מלעשות או לעזור זה לזה בגלל
    דין התורה. התורה לא אמורה למנוע מאיתנו לפעול או לעשות, ולחכמים שמודעים למציאות נתנה הסמכות לעשות זאת – זו עוצמה
    של התורה שבעלפה.
  3. לפנים משורת הדין – זו כבר הפעם השניה בלימוד במסכת ב"מ שאנחנו מעלים נושא זה. דווקא בתוך לימוד פרטי דינים שבין אדם
    לחברו חשוב לנו להדגיש שאנחנו מחויבים לא רק לדין אלא גם ללפנים משורת הדין שגם היא חובה. אפשר להציג זאת באופן
    שהדין זהו הבסיס שבו חייב כל אדם מישראל. לפנים משורת הדין תלוי ברמה של כל אחד ואחד, אך זוהי חובה, בטח ובטח ביחסים
    שבין אדם לחברו. אפשר לספר לתלמידים שיש אמרה בגמרא שאומרת שירושלים נחרבה משום שהעמידו את הדין על הדין בלבד
    ולא נהגו לפנים משורת הדין. כדאי להרחיב זאת למחוזות הנפש והרגש: למה חשוב לנהוג לפנים משורת הדין? איך זה משפיע על
    היחסים שלנו זה לזה? (ומה קורה כאשר נוהגים רק לפי הדין?) איך זה משפיע על האדם עצמו? האם יש לכם דוגמאות מהחיים
    לנהיגה לפנים משורת הדין?