מדריך למורה יחידה 19

בבא מציעא פרק ז משנה א
הכל כמנהג המדינה

מערך שיעור מוצע

זמן הוראה מומלץ: שני שיעורים

א. פתיחה: שמיעת מצבים של תלמידים שעבדו.

ב. צעד ראשון: ארגון המשנה בטבלת כאמד"ט.

ג. לומדים את השטח: לימוד הדינים במשנה באמצעות אחת מדוגמאות התלמידים.

ד. צועדים ביחד: לימוד המעשה במשנה, סיכום במליאה באמצעות טבלה (ראו בהמשך).

ה. מרחיבים את המבט: הבנה מעמיקה יותר של המעשה באמצעות השוואת סעודת אברהם למלאכים
וסעודת שלמה, ולימוד משניות נוספות לפי רמת הכיתה.
בעקבות זאת דיון מוסרי על היחס של מעסיק לפועליו.

תוכן

חלק זה מתוכנית הלימודים (פרק ז משנה א, פרק ט משניות יא-יג) עוסק בדיני פועלים, בתנאי ההעסקה ובזמן התשלום לשכיר. הרישא
של המשנה מלמדת שכאשר לא סוכמו פרטים לגבי תנאי ההעסקה, התנאים המחייבים הם המקובל במדינה, הן מבחינת שעות העבודה,
הן מבחינת הארוחות, וכן בכל תנאי ההעסקה (למשל בימינו: בגדי עבודה, תשלום נסיעות, גמול השתלמות, פנסיה וכד'). חשוב לזכור שזה
כאשר לא סוכם דבר ברור, אך אם המעסיק התנה עם הפועל תנאי עבודה, זה מה שקובע.

בסיפא של המשנה מופיע סיפור שמתייחס לפסקה שחסרה במשנה שלנו ויש לשנותה לפי הגמרא: ואם פסק להם מזונות – ריבה להם.
כלומר, אם במקום שבו נהגו לתת מזונות, בעל הבית התנה מראש שיספק מזונות, עליו להרבות מזונם. בסיפור אומר רבי יוחנן בן מתיא
לבנו שפסק מזונות לפועלים שימהר ויאמר שמדובר רק על פת וקטנית, כי אחרת אפילו סעודת מלכים (כשלמה בשעתו) לא מספיק ראויה
לבני אברהם יצחק ויעקב (כלומר, רבי יוחנן בן מתיא מסכים עם הפסקה 'אם פסק להם מזונות – ריבה להם'. אך לדעת רבי שמעון בן
גמליאל, לא היה צריך לומר להם במפורש, הכל כמנהג המדינה גם אם התנה מזונות מראש (הוא חולק על הפסקה החסרה).

מבנה

ראשית כדאי להורות לתלמידים לחלק את המשנה לרישא ולסיפא (מה יש בסיפא?) ואחר כך את הרישא של המשנה כדאי לסדר בטבלה
של מקרה ודין.

מקרהדין
הַשּׂוֹכֵר אֶת הַפּוֹעֲלִים וְאָמַר לָהֶם לְהַשְׁכִּים וּלְהַעֲרִיב,
מְקוֹם שֶׁנָּהֲגוּ שֶׁלֹּא לְהַשְׁכִּים וְשֶׁלֹּא לְהַעֲרִיב
אֵינוֹ רַשַּׁאי לְכוֹפָן
מְקוֹם שֶׁנָּהֲגוּ לָזוּןיָזוּן,
לְסַפֵּק בִּמְתִיקָהיְסַפֵּק,
הַכֹּלכְּמִנְהַג הַמְּדִינָה

הצעות הוראה, המחשה ויישום

א. לפתוח מהמציאות של התלמידים בשטח – לברר למי מהתלמידים כבר יצא לעבוד ולהרוויח כסף? מה היו תנאי העבודה? (שעות
העבודה, אוכל, נסיעות וכד', עדיף לא לדבר על השכר…) מה קובע את התנאים? האם היה משהו שציפית שייעשה ולא נעשה? חלק
מהמטרות בלימוד משניות אלו הוא ללמד את הילדים את העולם של שכירים ופועלים מתוך מבט של תורה.

ב. לאחר קריאת הרישא של המשנה והבנתה, לדון באחת מן הדוגמאות של התלמידים או בדוגמה אחרת (נער שמחלק פליירים עבור
חנות חדשה שנפתחה, נערה שעובדת בעיטוף ספרים ובסידור הספריה בחופש, ועוד), ולבחון מה יהיו תנאי העבודה שלהם בהנחה שלא
סוכם משהו מסוים מראש. בעצם יש לבחון זאת ביחס לנהוג במדינה, למשל ששעות עבודה הן 8-4 בדרך כלל, או שלפי החוק יש לשלם
על נסיעות, וקיים שכר מינימום וכד'.

ג. לסכם את הדעות בסיפור באמצעות הטבלה הבאה:

אדם שגר במקום שבו נוהגים לתת אוכל לפועלים התנה עמם שייתן להם מזון
האם כוונתו היא להוסיף לפועלים מזון
יותר ממה שמקובל
באותו מקום?
רבי יוחנן בן מתיאכן. אם התחילו לעבוד עליו לתת להם מזון רב יותר
ממה שמקובל_"ואם פסק להם מזונות – ריבה להן"
רבן שמעון בן גמליאללא. כוונתו הייתה לתת להם מזון לפי מנהג המקום

"הכל כמנהג המדינה"

 

ד. ב"מרחיבים את המבט" הובאו תיאורים של הסעודה שעשה אברהם אבינו למלאכים ושל סעודת שלמה בשעתו.
התלמידים מתבקשים להשוות בין התיאורים על ידי טבלה ומכך להבין את דבריו של ר' יוחנן בן מתיא.
העדפנו לאפשר לתלמידים לבצע את ההשוואה בכוחות עצמם על ידי למידת הפסוקים, אך בכיתות המתאימות ניתן להביא בפניהם את
דברי המאירי על המשנה:

"אמר לו: בני, אפילו אתה עושה עימהם כסעודת שלמה בשעתה – לא יצאת ידי חובתך, שהם בני אברהם שהיה מכין שלשה שוורים
לשלשה אנשים, והרי היא סעודה גדולה משל שלמה! שאף על פי שכתוב בו "עשרה בקר בריאים ועשרים בקר רעי ומאה צאן" מכל מקום
ברבות הטובה רבו אוכליה וכבר כתוב בו "יהודה וישראל רבים כחול אשר על שפת הים לרוב". "

ניתן להראות מקורות נוספים שבהם העובדה שאנחנו בני אברהם יצחק ויעקב משפיעה על ההלכה, כמו:

רבי עקיבא אפילו עניים שבישראל
רואין אותם כאילו הם בני חורין שירדו מנכסיהם
שהם בני אברהם יצחק ויעקב.
(משנה מסכת בבא קמא פרק ח משנה ו)

(וְגוֹמְרָהּ) עַד הָנֵץ הַחַמָּה.
רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר: עַד שָׁלֹשׁ שָׁעוֹת,
שֶׁכֵּן דֶּרֶךְ בְּנֵי מְלָכִים לַעֲמוֹד בְּשָׁלֹשׁ שָׁעוֹת.
(משנה מסכת ברכות פרק א משנה ב)

כאשר המסר העיקרי הוא שהאמירה שכל אחד מאיתנו הוא 'בן מלך' או בן חורין שירד מנכסיו, או בן לאברהם ליצחק וליעקב, אינה רק
אמירה של אהבה, משהו שהוא רק רעיוני. אלא היחס הוא יחס אמיתי, והוא בא לידי ביטוי בהלכה, שאכן כך צריך להתנהג לכל אחד
מישראל.

הפנמה / ערכים

ביחידות אלו של הלימוד (19-22) יחזור פעמים רבות העיקרון שהאדם החזק בסיטואציה אינו יכול להשתמש בכוחו כדי לנצל את האחר,
והוא מחויב לכללים, למצוות, ולשמירה על מי שבאותה סיטואציה נמצא בעמדה חלשה יותר.

כך במשנה שלנו מעסיק שבידו הכסף, אינו יכול לנצל את העובדים שלו ולדרוש מהם, מבלי שקבע זאת איתם מראש, לעבוד בצורה אחרת
מהנהוג במדינה, והוא עצמו מחויב לתת להם את כל הזכויות שנהוג לתת. הסיפא של המשנה מלמדת אותנו שאין מדובר רק על חובה
אנושית פשוטה (גם, כמובן, לא לשלול את האנושיות הטבעית) אך יחד עם זאת מדובר על ערך עמוק שבו כל אחד מעם ישראל הוא בן
לאברהם יצחק ויעקב, וראוי להתייחס אליו באופן הולם. אברהם עשה סעודה בכבוד רב לשלושה אנשים (מלאכים שחשבם לאנשים) וכך
ראוי לנהוג בכל אחד מישראל. גם אם הוא פועל פשוט, באמת הוא אינו פשוט כלל…

הרב מנחם המאירי

חי במאות הי"ג-י"ד בדרום צרפת.
חיבורו המרכזי הוא פירושו לתלמוד,"בית הבחירה"- סיכום על דרך הפשט של הסוגיות,
וסיכום של דעות הפוסקים בדורות לפניו.
לשונו העברית הברורה וסגנונו המיוחד מסייעים משמעותית להבנת דברי התלמוד.