מדריך למורה יחידה 28

שבת פרק א משנה א
מלאכה שנעשתה על ידי שני אנשים

מערך שיעור מוצע

זמן הוראה מומלץ: שני שיעורים

א. מקרא מפה: הקניית חלקי מלאכת הוצאה – עקירה, הוצאה והנחה.

ב. נקודת מוצא: קריאת המשנה במחיאות כף (ראו הרחבה בהמשך).

ג. צעד ראשון: ארגון המשנה בטבלה.

ד. לומדים את השטח: ביצוע משימה 2 בזוגות והמחזה במליאה.

ה. סימון חלקי מלאכת הוצאה בטבלה, ומציאת העיקרון: אם שנים עשו את המלאכה הם פטורים. לימוד הברייתא.

ו. דיון בשאלה מדוע משנה זו פותחת את המסכת.

ו. הסבר הכותרת באמצעות סימון המשנה.

ז. מרחיבים את המבט: דיון בסיפור (בהמשך) ולימוד הפסוקים מספר ירמיהו.

תוכן

מסכת שבת בנויה על פי הסדר הכרונולוגי של השבת. עם זאת, המשנה הראשונה אינה חלק מסדר זה ועוסקת במלאכת הוצאה, במקרה
ספציפי שבו שני אנשים עשו מלאכה אחת. המשנה מתארת כדוגמה עני עומד ברשות הרבים ובעל הבית שעומד ברשות היחיד,
שמעבירים דברים זה לזה. כאשר אחד מהם עושה את כל חלקי מלאכת הוצאה – גם עוקר את החפץ מרשות אחת וגם מניח אותו ברשות
השניה – אז הוא חייב, והשני, שבעצם לא עשה כלום מלבד לקלוט את החפץ או לאפשר לו להילקח – פטור ומותר. אך אם כל אחד מהם
עשה חלק מן המלאכה – אחד עקר והשני הניח – שניהם פטורים (אך זה אסור), מכיוון ששנים שעושים יחד מלאכה בשבת, ואף אחד
מהם לא עשה מלאכה במלואה, שניהם פטורים.

מבנה

במשנה כותרת, ושמונה מקרים דומים מאד. לכן ארגנו את המשנה בטבלה שמדגישה את חלוקת עשיית המלאכה בין העני לבעל הבית.

דבר שיכול לעזור להבחין בין עושה הפעולה במקום שלא כתוב במפורש: העני הוא זה שמוציא ובעל הבית הוא זה שמכניס. למשל 'או
שנתן לתוכה והוציא' – בעל הבית נתן לתוכה והעני הוציא.

לשים לב: בארבעת המקרים האחרונים, לא תמיד המלאכות נעשו בסדר שבטבלה, לפעמים בעל הבית עשה מלאכה לפני העני.

מספר המקרהמה עשה העני?מה עשה בעל הבית?הדין
1פָּשַׁט הֶעָנִי אֶת יָדוֹ לִפְנִים וְנָתַן לְתוֹךְ יָדוֹ שֶׁל בַּעַל הַבַּיִתהֶעָנִי חַיָּב וּבַעַל הַבַּיִת פָּטוּר.
2אוֹ שֶׁנָּטַל מִתּוֹכָהּ וְהוֹצִיא
3פָּשַׁט בַּעַל הַבַּיִת אֶת יָדוֹ לַחוּץ וְנָתַן לְתוֹךְ יָדוֹ שֶׁל עָנִיבַּעַל הַבַּיִת חַיָּב וְהֶעָנִי פָּטוּר
4אוֹ שֶׁנָּטַל מִתּוֹכָהּ וְהִכְנִיס,
5פָּשַׁט הֶעָנִי אֶת יָדוֹ לִפְנִיםוְנָטַל בַּעַל הַבַּיִת מִתּוֹכָהּ,שְׁנֵיהֶם פְּטוּרִין.
6ְהוֹצִיאְ אוֹ שֶׁנָּתַן לְתוֹכָהּ
7וְנָטַל הֶעָנִי מִתּוֹכָהּפָּשַׁט בַּעַל הַבַּיִת אֶת יָדוֹ לַחוּץשְׁנֵיהֶם פְּטוּרִין
8אוֹ שֶׁנָּתַן לְתוֹכָהּוְהִכְנִיס


הצעות הוראה, המחשה ויישום

א. לפתוח בהקניית חלקי מלאכת הוצאה (ולהדגים באופן מוחשי), ואז כאשר קוראים את המשנה – קבוצה אחת ממונה למחוא כף כאשר
בוצעה עקירה, וקבוצה שניה ממונה למחוא כף כאשר בוצעה הנחה.

ב. שלט העץ המופיע בתחילת היחידה מזכיר לתלמידים שיש מסכתות נוספות שפותחות במשפט שיש בו מספר. כדאי לשמוע
מהתלמידים אם הם מזהים את המסכתות המוזכרות, שנלמדו בשנים הקודמות בשיעורי משנה. אם לא, נזכיר..

ג. לאחר שהתלמידים מבצעים את משימה 2 בזוגות, לבקש מכמה זוגות תלמידים להדגים את אחד המקרים שהם כתבו, ושאר
התלמידים צריכים לזהות מהו המקרה שהם מציגים. לעודד אותם לתת קצת נפח לסיפור העני ובעל הבית, שהעני יבקש ובעל הבית יתן.

ד. לאחר לימוד המשנה אפשר להציג את המקרה הבא:

דוד: ממש מה שקרה לי פעם! בתקופה שהייתי בביקור אצל סבא וסבתא שלי באוסטרליה, פתאום דפק אצלי בשער החצר מטייל שבדיוק סיים טיול ממש על יד
הבית שלי, הסביר לי שנגמרו לו המים ושהוא כמעט מתייבש. המטייל הושיט לי את הבקבוק שלו וביקש שאמלא לו במים. מה לדעתכם
היה עלי לעשות?

דוד יכול להכניס אותו הביתה ולתת לו, הרי לגוי מותר להוציא מרשות לרשות. אבל היה יכול גם להושיט את ידו כדי שהמטייל יניח בידו את
הבקבוק (הרי זה מותר לגמרי) למלא מים, ואז שהמטייל ייקח את הבקבוק מידו ויוציא.

ה. אחרי לימוד המשנה, שמציגה מקרה כל כך ספציפי ונדיר של שני אנשים שעושים מלאכה ביחד, ועוד 'מלאכה גרועה', השאלה מדוע
המשנה פותחת במשנה זו מתעצמת. יש לשאלה זו מספר תשובות. ניתן לענות תשובה משמעותית: אנחנו רגילים לקשור מלאכה עם
מאמץ. המשנה הזו אומרת: לא המאמץ קובע את המלאכה, אלא האיכות. אדם צריך לעשות את המלאכה במלואה. (אגב, הוא גם צריך
להתכוון לעשות את המלאכה, וגם לעשות אותה כדרכה).

ו. כדי להסביר את הכותרת כדאי לעשות זאת באופן ויזואלי: להקרין על הלוח את המשנה ולסמן מהם השתים בפנים שהן ארבע בפנים,
ומהן השתים בחוץ שהן ארבע בחוץ.

הֶעָנִי עוֹמֵד בַּחוּץ וּבַעַל הַבַּיִת בִּפְנִים,

פָּשַׁט הֶעָנִי אֶת יָדוֹ לִפְנִים וְנָתַן לְתוֹךְ יָדוֹ שֶׁל בַּעַל הַבַּיִת,

אוֹ שֶׁנָּטַל מִתּוֹכָהּ וְהוֹצִיא,

הֶעָנִי חַיָּב וּבַעַל הַבַּיִת פָּטוּר.

פָּשַׁט בַּעַל הַבַּיִת אֶת יָדוֹ לַחוּץ וְנָתַן לְתוֹךְ יָדוֹ שֶׁל עָנִי,

אוֹ שֶׁנָּטַל מִתּוֹכָהּ וְהִכְנִיס,

בַּעַל הַבַּיִת חַיָּב וְהֶעָנִי פָּטוּר.

פָּשַׁט הֶעָנִי אֶת יָדוֹ לִפְנִים וְנָטַל בַּעַל הַבַּיִת מִתּוֹכָהּ,

אוֹ שֶׁנָּתַן לְתוֹכָהּ וְהוֹצִיא,

שְׁנֵיהֶם פְּטוּרִין.

פָּשַׁט בַּעַל הַבַּיִת אֶת יָדוֹ לַחוּץ וְנָטַל הֶעָנִי מִתּוֹכָהּ,

אוֹ שֶׁנָּתַן לְתוֹכָהּ וְהִכְנִיס,

שְׁנֵיהֶם פְּטוּרִין.

ז. במשימה 4 התלמידים מתבקשים להכריע האם המדריך חייב חטאת.
עליהם לבחון את הסיפור ולבדוק אילו מרכיבים של מלאכת הוצאה נמצאים בסיפור, ואילו חסרים. (נשים לב שבסיפור ישנם מרכיבים
נוספים, כגון טלטול מן הצד, ומתעסק, אך מכיוון שזה לא הנושא שלנו לא העמקנו בכך. בכל מקרה, לאור סיפורו- המדריך פטור..)

הפנמה / ערכים

במשנה זו בחרנו לעסוק בהיבט נוסף של מלאכת הוצאה, נוסף על מה שנלמד בפרק שביעי. מלאכת הוצאה משפיעה באופן ישיר על
אווירת השבת. היא יוצרת אווירה של התכנסות, של הימנעות ממלאכות החול.

לדיון בנושא זה ניתן להשתמש בסיפור הבא:

הודעה בפלאפון לפני שבת: הערב ב- 9:00 בגן השבלול, תביאו אוכל וגרעינים!

מיד כשמסתיימת סעודת שבת, אני מתארגנת, לוקחת את השקית עם הדברים ויוצאת. כולן כבר שם, תמיד זה ככה עד שהמשפחה שלי
מסיימת לאכול. כל החברות יושבות על הספסלים, צוחקות, אוכלות. אין כמו היציאות האלו בליל שבת, נהנים מכל רגע!

ואז, פתאום, עוברים לידנו אנשים ומודיעים שיש תקלה בעירוב ואסור לטלטל. שקט. כולן מסתכלות על האוכל, אף אחת לא נוגעת. ואז
בשניה מתחיל מבול של שאלות:

אז אסור לקחת מהצלחות ולאכול?

ולהחזיר את מה שנשאר הביתה?

ומה עם השעון שיש לי על היד?

שוב שקט. אנחנו לא יודעות את ההלכות, כי לא נפגשנו בזה בעבר.
ולכולנו מחשבה אחת: אם לא היה תמיד עירוב, בעצם המפגש שלנו כאן בחוץ היה אחר לגמרי… בלי אוכל ושתיה, קשקושים ועניינים,
בלי שעון ובלי דברים שמביאים, רק אנחנו.
אולי גם היינו יוצאות לזמן קצר יותר, כי בלי מים ובלי כל הדברים, היינו נשארות יותר בבית…

עדן הראשונה שמביעה את ההרגשות בקול רם:

אולי זה אומר שכשאנחנו נפגשות בשבת צריך לעשות את זה קצת אחרת?

אנחנו קמות, משאירות הכל שם, והולכות הביתה. אף אחת לא סוחבת איתה שום דבר, יעל אפילו השאירה שם את השעון. אני מרגישה
משוחררת יותר. שוב צוחקות ומפטפטות, אבל משהו כבר אחר…

לאחר מכן לקרוא את הפסוקים מספר ירמיהו, ולהדגיש שירמיהו בוחר עניין מסוים בשבת שעליו הוא מוכיח את העם, וזו דווקא מלאכת
הוצאה. כי אנשים היו עוסקים במסחר, בענייני החול, ולשם כך היו צריכים לעבור על מלאכת הוצאה. קצת כמו המכוניות של ימינו.
המכוניות היום מופעלות על ידי מלאכות נוספות, אבל העיקרון הוא דומה – זה לנסוע ולצאת מהמסגרת השבתית.